מזונות אישה

מהם חיוביו של בעל כלפי אשתו, האם בעל חייב לפרנס את אשתו, באילו מקרים ובאיזו רמה? 

מתי אישה זכאית למזונות מבעלה ?

לבעל מספר חובות כלפי אשתו על פי דין תורה. אחת העיקריות שבהן היא החבות לשאת במזונותיה, כלומר מחובתו של בעל לפרנס את אשתו, למעט במקרים חריגים כגון: אישה מורדת, עזיבה לא מוצדקת של הבית או קיום יחסי מין עם גבר אחר. הדין העברי לא השתנה עם השנים וגם כיום, כאשר ישנן נשים רבות בעלות מקצוע ויכולת להתפרנס בכוחות עצמן – חיובו של הבעל לפרנס את אשתו – שריר וקיים, כל עוד היא אינה עובדת לאחר הפירוד.

כאשר הסכינה (התרגלה) האישה לרמת חיים מסוימת, היא זכאית להמשיך ולנהוג על פי רמת חיים זו, וחובתו של בעלה לספק לה כל מחסורה לאור מה שהורגלה, טרם פרוץ הסכסוך. החיוב במזונות איננו רק במובנה הצר של המילה קרי אוכל אלא כולל את כל צרכיה האמיתיים של האישה כמו: ביגוד והנעלה, אחזקת רכב, צורכי איפור וקוסמטיקה, תרבות ובילוי, תכשיטים, צרכים רפואיים ועוד. כמו כן, חייב הבעל במסגרת חבותו למזונות אשתו, לדאוג לספק לה מדור (קורת גג בשכירות או בבעלות), ואף לשאת בהוצאות החזקת המדור, שכן המדור הוא חלק מן המסגרת הכוללת של המזונות אותם חייב הבעל לאשתו.

חובת המזונות מצוינת גם בכתובתה של האישה ובה מתחייב הבעל: "ואנא … אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל… כהלכת גברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין…" משמע: אני אעבוד ואכבד אותך ואפרנס אותך כמנהג הגברים. למרות שהכתובה מהווה מסמך משפטי מחייב, אין חובת המזונות נובעת מחתימת הבעל על הכתובה ונתינתה בידי האישה, אלא היא נוצרת מיד בהיווצר אקט הנישואין ומכוח הדין האישי החל על יהודים.

ישנם מספר כללים יסודיים לגבי זכותה של האישה למזונות. ההלכה אומרת: "עולה עמו ואינה יורדת עמו" לפיכך, יכולה אישה לדרוש מהבעל כי תחיה בהתאם לרמה שמצבו החומרי והחברתי של הבעל מאפשר, ומאידך לא תרד לעומת המצב בו חיתה בטרם נישאה לו. האישה רשאית לאותה רמת מחיה שהבעל מאפשר לעצמו, ורמת חייה נובעת באופן ישיר מהשתכרותו ומהכנסותיו ממקורות אחרים. מאחר והאישה "עולה עמו" רשאית האישה לקבל את מזונותיה "לפי עושרו ולפי כבודו". ובעל אינו יכול לדרוש מאישה להסתפק ברמת חיים נמוכה, אם ידו משגת רמה גובהה יותר.

בעל חייב לעשות כל שלאל ידו בכדי לפרנס את אשתו ואף להשכיר עצמו לכל מלאכה, הוא מחויב לספק צרכיה. על הבעל יש חובה לעבוד ובהעדר נסיבות אובייקטיביות (כמו בעל חולה במחלה המונעת ממנו לעבוד לחלוטין או בעל המרצה עונש מאסר בבית הסוהר) – לא יוכל הבעל להשתמש בתירוצים שונים כדי להימנע מעבודה. בעל חייב לעבוד במשרה מלאה ואם יש לו שתי משפחות לפרנס אז עליו לעבוד בעבודה נוספת או בשעות נוספות לאלו בהן הוא עובד בכדי לזון את אלו שהוא חייב כלפיהם במזונות. אופי החיוב של מזונות האישה שונה מאופי החיוב החל במזונות ילדים. בחיוב כלפי אישה מתחשבים במעמדו של הבעל, בהשכלתו, ברכושו, ביכולותיו ובפוטנציאל ההשתכרות שיש לו, כמו גם ביכולותיו המוכחות מן העבר. לגבי ילדים יוצא האב מידי חובתו אם הוא נותן להם כדי צרכיהם.

אישה אינה חייבת לעבוד בכדי לפרנס את בעלה. הבעל מחויב לעשות כן. החובות אינם הדדיים, והחיוב המוטל על הבעל הינו כמעט מוחלט למעט במקרים חריגים ואין כאן כל שוויון, על החלת הדין האישי בתקופה המודרנית בה אנו חיים נמתחת ביקורת מצד ארגוני האבות והן מצד ארגוני הנשים, בטענה שנקודת המוצא בה האישה אינה עובדת ונתמכת כלכלית בבעלה אינה נכונה במקרים רבים ועושה עוול הן לגבר שצריך לשאת לעיתים בסכומים גבוהים והן פוגעת במעמדה של האישה כשוות זכויות.