סרבנות קשר

תסמונת הניכור ההורי הינו סינדרום שבו הילד מתנכר לאחד מהוריו או לשניהם גם יחד. התנכרות הילד להוריו באה לידי ביטוי בכך שהוא מתייחס אליהם כאל בני אדם זרים או מנוכרים, ובכך שולל הלכה למעשה את קשר ההורות הטבעי אשר אמור להתקיים בין הורים לילדים.

את המושג "תסמונת הניכור ההורי" העלה אל השיח החברתי והמשפטי הפסיכיאטר האמריקאי פרופ' ריצ'ארד גארדנר בשנת 1985. פרופ' גארדנר תאר רמות שונות של ניכור הורי אשר מתחילות מסירוב של הילד לציית להוריו, ומסתיימות בסירוב טוטאלי של הילד לכל קשר עם ההורים. על פי משנתו של פרופ' גארדנר ניכור הורי מתקיים במיוחד כלפי האב ובעיקר בתקופת הליכי הגירושין בין הוריו של הילד. פרופ' גארדנר גורס שהאם אשר זוכה בדרך כלל במשמורת הילדים, ומטבע הדברים יש לה גם השפעה גדולה יותר עליהם, מסיתה את הילדים כנגד האב בכדי לפגוע בו, ו/או בכדי להשיג שליטה מוגברת על הנכסים והילדים המשותפים, ו/או בכדי להגיע להישגים ביחסי הממון. הסתת הילדים ע"י האם כנגד האב מייצרת את תסמונת הניכור ההורי אשר גורמת לפגיעה קשה בכלל המשפחה.

לאור ריבוי מקרי הגירושין בישראל בתי המשפט בארץ עושים לאחרונה שימוש הולך וגובר במשנתו של פרופ' גארדנר. ההלכה בבתי המשפט כיום הינה שבמקרים אשר בהם מתגלה ניכור הורי מובהק ניתן להפחית ממחויבות האב בדמי מזונות הילדים אפילו מתחת למינימום הנדרש וזאת בכדי לשדר מסר ברור לאם ולילדים שלניכור ההורי יש גם מחיר כלכלי. בתי המשפט מפחיתים מדמי מזונות הילדים ולא מבטלים אותם בכדי לקיים איזון חברתי נכון בין זכויות היסוד של הילדים לבין זכויות היסוד של האב, כאשר מצד אחד אין לבטל את חובת האב לספק את צרכי הילדים למחיה על מנת שלא יגיעו לחרפת רעב. מצד שני, אין להתעלם ממידת הצער אשר נגרמת לאב כתוצאה מהניכור ההורי כלפיו ומאובדן הזכות להורות. ומצד שלישי, ברור לכל שבסופו של דבר תסמונת הניכור ההורי פוגעת בזכויות הילד במשפחה ובוודאי שגם בטובת הילד.

יש לזכור שחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 מחייב את ההורה המשמורן לדאוג לקשר תקין בין הילדים לבין ההורה שאינו משמורן, כך שהפרת זמני השהייה, שיבושם או אפילו העדר עידוד לקשר עם ההורה שאינו משמורן מראים על ירידה במסוגלות ההורית של ההורה המשמורן וזה מאפשר לבתי המשפט במקרים מסוימים להעביר בהדרגה ובליווי מקצועי את הילדים למשמורת ההורה המנוכר.

עצוב לשמוע אבל ישנם מקרים בהם אבות מחליטים לנתק את הקשר עם הילדים בגלל שהאם מערימה עליהם קשיים כבדים בקיום זמני השהייה ובכך שהיא מסיתה אותם כנגד האב. לאב אשר מעוניין לסיים את הקשר הזוגי הקשה עם האם ולפתוח דף חדש בחייו אין מספיק כוח נפשי ו/או כלכלי להתמודד עם האם ובכך נמנע מהילדים לקבל את קרש ההצלה היחיד שיש להם לצאת מעונשה הכבד של האם.

טיפול במניעת ניכור הורי דורש הרבה ידע והרבה ניסיון בדבר, משום שבנוסף לאם המנכרת נמצא שגם שירותי הרווחה אשר אמורים לחוות את דעתם על מערכת היחסים במשפחה מערימים קשיים על האב בכך שבמקרים רבים הם פועלים על פי שבלונה שבה האם מצוירת כהורה השנה והאב כהורה אורח בחייהם של ילדיו. לפיכך ברור שאין להתמודד עם בעיה של ניכור הורי ללא קבלת יעוץ וטיפול מתאימים ויותר חשוב מכל אסור לוותר, ואסור להאשים את הילדים.